טבעת אירוסין דמיונית
הוא מתהלך לכיוון שלי, כשניחוחו נשאר מאחוריו, לבוש בחליפה יפה ומהודרת, שערו רטוב מסורק ומסודר, עם זר פרחים ענק בשבילי, מחוייך ומקרין אהבה, לוחש באוזניי את אהבתו כלפיי, מחבק אותי, נושק קלות על צווארי, יורד על ברכיו, פותח קופסא ובה טבעת אירוסין, מוציא טבעת יהלום ואומר לי…. דווקא בקטע הזה אני מתעוררת מהחלום. אני שונאת להתעורר כשאני בשיא החלומות שלי דווקא כשאני מחכה לרגע שהוא יציע לי נוישואים. אני מיואשת כמו כל בוקר מכינה קפה חזק יותר מקפה שחור, נכנסת למקלחת חמה ארוכה ומרעננת שתחזיר אותי למציאות במהירות האפשרית, מתלבשת בבגדי הדיכאון שלי ויוצאת לעבודה. בת 30 אותה שגרה יום יומית. עוברת באותם רחובות, ליד אותה חנות של טבעות אירוסין כשאני נעמדת ונתקעת בחלון הראווה ונועצת בכל טבעת אירוסין שנקלטת לי לעין ומדמיינת אותה על ידי , מגיעה למקום עבודתי, אומרת בוקר טוב לכולם ואף אחד לא מתייחס אליי, מדפיסה 20 כתבות בעלי 20 עמודים עד סוף המשמרת, חוזרת לקראת הערב לביתי הקט והצנוע שאני משלמת עליו שכירות גבוהה, מחממת ארוחה מוכנה שאני קונה בסופר אוכלת מול הטלוויזיה לבדי בסלון בעודי צופה בתוכנית של ג'רי ספרינגר, כשהקטע הכי אהוב עליי שהנשים הולכות מכות והגברים יושבים ומסתכלים על נשים אחרות בקהל כי לא מזיז להם כלום, מצחצחת שינים, נכנסת למיטה קרה לבדי, מתכסה, ומתקשה להירדם עד השעות הקטנות של הלילה ובאותו עת מדמיינת את אותו גבר מושלם שנכנס אל תוך החלום שלי מתקרב אליי, מקרין חום ואהבה וחיוך על פניו המדהימות, כורע ברך מוציא טבעת אירוסין ובאותו רגע שהוא פותח את פיו מגיע השעה 7 בבוקר, הזמן להתעורר למציאות לבדידות ולקרירות שבחיי.